השחקן האהוב - איפשהו, די מזל שלא ״נהפכנו לעשירים״ עונה שעברה. ככה לא היינו מסוגלים להבין את המעשה שתומר גינת עשה בקיץ שעבר. אני מקווה שיבוא היום ונחמד להעריך את זה יותר.
הזר האהוב - תכלס? פתחתי את האשכול הזה בשביל תירוץ לדבר עליו… הילד מצפון קרוליינה שהגיע אלינו בגיל 23, פתח חלש מאוד, רצינו להחליף אותו, אבל אז פשוט התבגר, נתן פלייאוף אדיר, העלה אותנו ליגה והיה השחקן הכי יציב שלנו בעונת החזרה בליגת העל. תהיי נשמתו צרורה בצרור החיים ולעד שמו ייחקק אצלי בלב ואני מקווה שגם בקבוצה שלנו. דמונטז
המשחק - טוב אז חשבתי הרבה על הדרבים, ואם נשים את 38 בצד אז לא הצלחתי להחליט בין שלושת הנצחונות הראשונים שלנו. הניצחון הראשון בבית מכבי היה סוג של פנטזיה, לא האמנתי שזה יכול לקרות והתפרצות השמחה היתה אדירה. שנה אחרי זה, בהדר יוסף, זה היה פשוט מופע כדורסל קבוצתי אדיר שלנו. הניצחון הבא היה פאקינג 20 הפרש ביד אליהו, וניצחון ראשון שם מזה עידן ועידנים (מי אומר בדיוק מתי היה האחרון שלפני זה כי אני לא זוכר…)
מעבר לדרבים אני חושב שהניצחון על ירושלים במחזור השני של עונת החזרה (״כן כי זה במלחה״!) היה מרגש ברמות ואת תואר ״הניצחון החשוב״ לוקח הניצחון בהרצליה ב2021 בקרב ישיר נגד הירידה.
התופעה 1 - הקהל. עוד מהליגות הנמוכות. תראו, תמיד הכדורסל היה סוג של סרח עודף של הכדורגל, ממוצע הקהל באוסישקין היה תלת ספרתי, משחקי חוץ בכלל היה אפשר לספור. גם בפלייאוף. אולי זה קשור לשינוי תרבות הפנאי בישראל, להתחברות לקבוצת אוהדים, לאולטראס או ללא יודע מה - אבל מבחינת כמויות - הקהל של הפועל בכדורסל מאז 2008 הוא לא אותו קהל של לפני. נכון, היתה דעיכה מסויימת בשנות הבינוניות לפני 3-5 שנים, אבל גם אז הבאנו למשחקי חוץ יותר קהל מכל שאר הליגה יחד.
התופעה 2 - הדרבים. אני מפחד שהצעירים לא יודעים להעריך את זה… בתור ילד של אוסישקין של שנות ה90, ניצחון בדרבי היתה פנטזיה לא מוגשמת. 9 שנים מטפירו ועד 25, ואז עוד 9 שנים מהניצחון חודש אחרי עד בר טימור. ומאז? כמעט כל עונה מנצחים. וגם כמה פעמים בעונה. ובבית, ובחוץ. אשכרה מנצחים דרבים באהלן וסהלן.
